לרזות בלי דיאטה - זיהוי מנגנון רעב ושובע 

לרזות בלי דיאטה - זיהוי מנגנון רעב ושובע

יש אנשים שלא מכירים את תחושת הרעב.

כל הזמן נמצאים על יד אוכל, עם אוכל, לפני האוכל או אחרי האוכל.

האוכל תופס מקום במחשבות. הרבה מקום. הרבה אנרגיה ובעיקר אנרגיה רגשית.

לאכול, לא לאכול, אין לי כוח רצון ובסוף אני אוכל אז למה לא עכשיו.

אוכלים.

ואז מתחיל ספור חדש של למה אכלתי, כמה אכלתי, מה יהיה איתי. רגע, מה יהיה איתי. מחר אתחיל דיאטה חדשה והפעם אצליח לרזות. אז מהר לאכול עוד משהו כי מחר כבר אי אפשר.

אוכלים.

ואז נשפכים מעיפות, גמורים מיסורי מצפון וכדי לגמור את כל הסבל הזה ולהפסיק את הזלילה עושים מעשה: מחליטים לקזז קלוריות מחר וברור שלא עומדים בזה ואוכלים יותר או הולכים לישון אם אפשר.

כמה שאני מכירה את זה.

תקופות של אכילת יתר אחריהן מגיעה תקוה של דיאטה, שבירה ושוב תקופות של אכילת יתר ופיצוי עד שאוספים כוחות לעוד דיאטה שהסיום שלה ידוע מראש עד שנשברים ומבינים שאי אפשר להמשיך ככה.

אם ניתן לעצמנו להרגיש את הרעב הקל, הרעב שמתגנב בעדינות ומודיע שמתעורר צורך באוכל. בשלב הזה אנחנו מספיק עמידים בפני מאכלים עתירי פחמימות ושומנים.

מחקרים מראים שאצל בן אדם רעב, מתקיימת פעילות מוחית ערנית למראה מאכלים עתירי פחמימות ושומנים לעומת חוסר תגובה מוחית למראה מאכלים כמו סלט, תפוח עץ או חביתת ירק.

לעומת זה, כשבן אדם שבע או במצב של רעב קל אז שני המאכלים גורמים לפעילות מוחית זהה.

המחקר נעשה כאשר הראו לנבדקים צילומים של אוכל ובדקו פעילות מוחית בשני מצבים: מצב של רעב, מצב של שובע.

פעילות מוחית במוח יוצרת הורמונים ופקודות לביצוע. במקרה הזה להעדיף או לא להעדיף סוג מסויים של אוכל.

אילו מסקנות אפשר להסיק מהמחקר:

אם אני אוכלת כל הזמן. הגוף לא מגיע למצב של רעב. המסקנה – אני אוכלת מסיבות רגשיות ולא מרעב.

אם אני אוכלת כשאני מזהה רעב קל – אני יכולה לבחור את האוכל שאני אוכלת, אין עדיפות מבחינת המוח לגבי סוג האוכל.

אם אני אוכלת כשאני מאד רעבה – המוח שולח פקודות לאכילה של אוכל מרובה פחמימות ושומנים. גם הרבה כוח רצון ואיפוק יכולים להוכיח את עצמם כלא יעילים במצבים כאלה.

הכי חשוב מבחינתי המסקנה שאם אני מאפשרת לעצמי הגעה למצב רעב קל ולומדת לזהות אותו, אני יכולה לבחור את האוכל שאותו אוכל.

אם אני מגיעה למצב של רעב מסיבות שונות כמו דילוג על ארוחה, דיאטה שבסופו של יום אני מאד רעבה, התנהלות שבה האוכל לא נגיש בחלק מהיום, במצב כזה המוח לא מאפשר לי בחירה. הוא מכוון אותי בפעילות מוחית לאכילה של אוכל עם הרבה קלוריות הנובעות משומנים ופחמימות.

אז אל תתפלאו, אם בלי להרגיש, החלקתם במהלך הושט, עוגה שוקולד עתירת קלוריות. שזה טעים ומעולה אבל זה לא מה שבאמת התכוונתם לאכול .

אין לכוח רצון מה לעשות פה. זו למידה והתנהלות עם הבנה איך המוח עובד, מה הוא משדר ולמידה של איך הגוף שלנו משדר לנו אותות של רעב ואותות של שובע.

השלב הראשון בתהליך של הרזיה בלי דיאטה הוא לזהות את תחושת הרעב והשובע.

לזהות את הרעב הקל שמתחיל את הרעב שאין בו שליטה.

זיהוי תחושת הרעב הוא המפתח לאכילה לפי בחירה ולהרזיה ללא דיאטה.

זה קל, זה פשוט וזה לתמיד.

ורדה דודי – הבחירה לחיות אחרת

M.Sc  הנדסת מזון וביוטכנולוגיה

מאמנת אישית, מומחית בשינוי הרגלי אכילה וירידה במשקל

http://www.nodiet.co.il